סיבות:
1) התחרפנתי בצורה מוזרה כשהיא לא דיברה איתי, אלא עם ילדים אחרים לנגד עיניי. היא עשתה את זה לעתים קרובות למדי. הילדה חברותית מאוד ולדבריה, היא יודעת להסתגל לכל דירה דיסקרטית בנפרד. זה כמו זיקית.
2) לא עצרה את התקשורת. שוב, על חברות בנות אחרות או מכרים של בנות, לא היה אכפת לי לחלוטין מההבטחות שלהן. לפעמים שכחתי שהם הבטיחו לי שם גם לפני חמש דקות. מילותיה של עמליה, ממש כתבתי. כל הבטחה שלה. היה לי עיקרון להזכיר פעם אחת על ההבטחה. הזכרתי לה והיא שכחה אותם. סדרה של שכחות כאלה השפיעה לרעה מאוד על הפרסונה שלה מצדי.
3) " אם לא נצליח בחיים האישיים שלנו עד גיל 30, אז בואו נהיה בעל ואישה?". מילים כאלה פגעו מאוד בהערכה העצמית האישית. אני מודה בכנות שאני לא דוגמנית למראה. והיא מסיבות אובייקטיביות, ילדה עם מראה דוגמנות. היא אפילו נקראה לאולפן כלשהו, להיות דוגמנית. באופן כללי, ממילים כאלה השתזפתי באצילות, אבל היא ענתה " בחייך, שנינו דפוקים יפים ובוודאי שנמצא מישהו מתחת לגיל 30."
4)"תודה שיש לי אותך בתקופה זו בחיי." זה פשוט בלי הערות. האם זה מתברר שהיא זקוקה לי רק בתקופה זו, אבל לא בשאר? לעזאזל איתה…
5) קראה לי לצאת רק כשהיא הייתה צריכה ממני משהו. ואני, כמו כלב בשריקה, מיד נקטתי בה. חזרה, הזמנה אחת שהתקבלה לטייל מתוך 7 ממני. זאת למרות שניסיתי להוציא אותה מהבית במשך 3 חודשים. 7 פעמים הזמנתי אותה לטייל סתם כך, הייתה דחייה מסיבות שונות. אמא לא תאפשר, סבתא לא תאפשר. ואחרי שסירבתי, כמה ימים לאחר מכן, היא זרקה לי דירות דיסקרטיות בבאר שבע, כמו שהיא עושה כמה מסעדות. - כן…

בפעם השנייה ניתק את התקשורת איתה בפברואר 2020. בפעם הראשונה הוא ניתק את התקשורת בפברואר 2019. צירוף מקרים? אני לא חושב!
התקשורת שלה איתי, מסיבות לא ברורות, גרמה לי להרגיש רע. בלילות לפעמים שיחזר את דמותה ואת פניה בוהים בי. "החברים הכי טובים" נשארו רק 7 חודשים. כמעט כולם התאימו לה. דירות דיסקרטיות, משחקי ילדות, תחומי עניין. סבינו היו מדענים ואנשים גדולים. לעתים קרובות מאוד המחשבות התאימו לשלנו. ולמה ניתקת את התקשורת לנצח בפעם השנייה? העובדה היא שבפברואר עברתי לגור במוסקבה. הוא עזב את העיר שלו לנצח. אני רוצה להתחיל לחיות מחדש. הפעם בליה את כל הדירות הדיסקרטיות מהראש שהצטבר. ההודעה האחרונה שלה, למרבה ההפתעה, הייתה ברגע שעליתי על מטוס טשקנט - > מוסקבה.
"היי. מה שלומך? למה אתה לא כותב?". הכל. מחקתי אותו בלי לקרוא אותו. לאחר חסום. רציתי להתוודות בפניה בסוף. לספר על המניעים שלך. עדיין לא היה מה להפסיד, כי אני כבר במטוס, ובוודאי שלא אראה אותה שוב. אבל תחושת הבטן אמרה שזה לא שווה את זה…
סלח לי עמליה. היינו חברים טובים אלמלא התשוקה החייתית שלי אליך. אני מצטער שלא היה לי אומץ להגיד את זה. בחרתי באפשרות של הפחדן המרושע ביותר-פשוט להתמזג ללא סיבה. אם אתה קורא את זה, עמליה, אז תסלח שוב ותבין אותי. באמת אסיר תודה לך ולניסיון שלך. אני גם מקווה שלימדתי אותך משהו. להתראות שלי דירות דיסקרטיות צעירות.