בחירת פסיכיאטר שמתאים – משימה מורכבת וחשובה

למרות שהיינו רוצים שתהיה לנו את היכולת למצוא את הדבר הנכון לנו במהירות לא תמיד זה ככה. לעתים הדבר לוקח זמן. נכון הוא שאנחנו מאוד שמחים אם יש בידינו שדה נפט שיניב לנו רווחים לכל ימי חיינו אבל אנחנו יודעים שנפט לא מוצאים ביום אחד. גם פסיכיאטר לא מוצאים מייד ולעתים יש צורך לעבור אפילו מספר מטפלים עד שמגיעם אל המטפל היחיד שמתאים לנו.

אנחנו אנשים שונים. אין אנשים זהים. אנשים יכולים להיות דומים בחלק מהתכונו וההעדפות שלהם אבל השונות שביניהם היא שעושה אותנו למיוחדים כל כך. אנחנו אובהבים אוכל מסוים, אנחנו  מעדיפים מסעדות מסויימות . אשתי למשל מעדיםה אוכל "עדין" ואני מעדיף בשר. בשעת משבר נפשי התחושה שאנחנו שונים ואפילו לבד בעולם יכולה להיות קשה מנשוא. התחושה שאנחנו סובלים מחרדה, מודאגים באשר לעתיד שלנו וכעת מוטלת עלינו שימה של בחירת איש המקצוע שיטפל בנו ויספק לנו את הטיפוטל שאנחנו זקוקים לו עלולה להיות קשה. השלב הראשון של החלטה שאנחנו צריכים טיפול כבר נעשתה וכעת עודמת משימה קשה לא פחות. לבחור את הפסיכיאטר.

מכירים את הסיפורים מהאגדות על המסע שעושה הנסיכה בעקבות הנסיך? ואולי זה היה הנסיך ששעושה את המסע הזה.? זה כנראה לא כל כך משנה אבל החיפוש אחר האדם הנכון יכול להמשך הרבה מאוד זמן והסרטים וההצגות שנכתבו על זה והסיפורים שנכתבו על כך רבם מכדי שנוכל להזכיר אותם. אם כך, מדוע אנחנו מתאכזבים יורת מהר , כאשר אנחנו לא מוצאים את אותו הפסיכיאטר שאנחנו מצפים לו? כשאנחנו הולכים לפגישה עם פסיכיאטר אנחנו מחזיקים בדיעה לגבי הדמות שאמורה לפגוש אותנו. אנחנו מרכיבים את הדמות הזו בראש על כל התונות שלה- הוא אמור להיות בגיל…נראה …מחזיק עפרון… אבל כשאנחנו מגיעים למשרד הוא לא תמיד מחזיק בעפרון בכלל… הוא נראה יותר צעיר ממה שחשבנו או שהוא לא שומע טוב ונראה עייף.

יש משהו מאוד אישי בפניה אל טיפול פסיכיאטרי. הצורך הזה לחשוף את הקשיים שלך, את העבר המשפחתי שלך. לספר לאדם כמעט זר לחלוטין את הקורותאותך, את הקשיים שלך הסודות שלך. אלו דברים שלא באים לנו בקלות רבה. אלו דברםן שלוקח לנו חודשים ואפםילו שנים עד שאנחנו מוכנים לשתף את החברים שלנו ולפעמים רק את החברים הטובים יותר. למה? כי זה העולם הפנימי שלנו ולא תמיד יש בו מקום לכל אחד. הכניסה לזרים אסורה.

כשאתה עומד או יושב מול הפסיכיאטר. נגיד בחדר מיון- אתה לחוץ, חושש פוחד מהעתיד לך. שמעת כל כך הרבה דברים מפחידים על חדרי מיון פסיכיאטרים והנה מולך יושב רופא צעיר שלכל היותר יכול להיות אח שלך. האם תוכללסמוך עליו? האם הוא יידע לעזורלך? האם הוא בכלל יכול להקשיב לך מול ובתוך כל ההמולה שסביבו. לא עובר זמן רב ואתה נחנס לתור שלך והוא קורא לך לחדר. האם עליך להכנס? כיצד לשבת? האם ההורים שלך יכולים להכנס איתך?

אלו רק מקצת השאלות שעומדות על הפרק אצל כל אדם ההפונהלטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. השלאות הללו אינן קלות והן נובעות בעיקר מהמצב הנפשי ולא בבשל התכונות שלנו הרגילות. כשאננו מדוכאים התחושות שלנו מופנות לעולם שסביבנו העצבות שלנו ניבטת מתוכנו החוצה ואנחנו מרכיבים עולם דיכואני. אנחנו לא בטוחים שאנחלנו טובים מספיק לעצמנו ולכן לפעים אנחנו מאימינים שגם אחרים חושבים עלינו ככה. אם אנחנו ביקורתיים כלי עצמונו סביר להניח שגם האחרים רואים את התכונות הללו שלנו, לא? אז זהן… שלא. הראיה שלנו את עצמנו בתוך המנצבים הנפשיים משפיעה על איך שאאנחנו רואים את העולם ואיך שאנחנו חושבים שהעולם רואה אותנו. אנחנו רגישים יותר, אנחנו לחוצים יותר ואנחנו לפעמים מחפשים את הסיבות למה לא להכנס לתהליך הטיפולי. אנחנו לא חושבים שהטפול יכול לעזורלנו מתוך היאוש שלנו.

אין לנו ברירה אלא להתחיל לטפל בעצמו ולבטוח בעצמנו ובזולת. כדאי לפעול בצורה כזו שנשמור על החברויות הקודמות שלנו. נבקש מהחבריםשלנו להיות איתנו ולקבוע שאם אנחנו עלולים להחליט החלטות לא נכונות הם יעצרו אותנו ויחסזירו אותנו למסלול. לבקש מהחבר הטוב שלנו להחליט, ולךבקר אותנו במידה והוא רואה שההחלטה שלנו אנה הגיונית. כי לשם כך יש חברויות
לזכור שכמו כל תהליך, גם הבחיקרת פסיכיאטר יכולה להיארך יותר משבוע. מה לעשות? לא כולם שווים אלא …אנחנו רק דומים וגם זה בחלק מהתכונות שלנו.